ארכיטיפים של ילדות
לכולנו יש זכרונות ילדות
אפילו יש לי כמה כאלה שזכורים לי במיוחד
אני משערת שאלו זכרונות שעיצבו את התודעה שלי ואת התפיסה שלי לאיך החיים ״צריכים להיות״.
מי שדיבר על ארכיטיפים של ילדות זה הפסיכולוג קארל גוסטב יונג, הוא טוען שבנפשו של כל אחד מאיתנו מצויים כל ההיבטים של הילד שכוללים את הילד האלוהי, הבלתי נראה, הפגוע, הילד המבוגר, הילד הנטוש, התמים, הטבעי, הנצחי, והתלותי.
כל צד כזה יכול להופיע בנו בסיטואציות שונות, לפעמים אפשר להרגיש כמו ילד הפגוע, הילד הננטש וכ׳ו.. שהמכנה המשותף בין אלו זה המתח הדינמי בין תלות - לאחריות. האחריות באה לידי ביטוי בפעילות, ביוזמה, בלקחת חלק, למול התלות (כמו אצל ילדים) - התמימות או תחושת האמונה והביטחון בעולם. אלו שני ניגודים שאין אחד בלי השני, התמימות/התלות הראשונית שהייתה לנו הם אלו שמבנים את הביטחון והאמונה שלנו בעולם, למול האחריות שבאה לידי ביטוי ביוזמה והפעילות שלנו בעולם. שניהם חשובים, הזמן שבו אנו חוזרים להיות ילדים, זה הזמן שבו אנחנו משחררים, יצירתיים משחקים ונהנים, זה זמן שאנו פנויים למשחק כי יש לנו את תחושת הבטחון הבסיסית. למול העשייה, הזמן הפרודקטיבי שלנו, הפעילות שלנו בעולם אותה אנו יוזמים ולוקחים עליה אחריות.
זה בדומה למתי להבדיל את עצמנו מהכלל ומתי להשתייך או להיטמע. להיות חלק ממשהו לפעמים מצריך לקחת אחריות והתבודדות היא להיות במרחב הבטוח בעולם הפנימי. המרחב הזה שנע בין הלבד לבין היחד הוא מגוון אצל כל אחד מאיתנו. וההנעה הפנימית מושפעת מכוחות אלו שדוחפים ומניעים אותנו במשך כל חיינו במסע ההתבגרות וההתגברות .